פסק-דין בתיק ע"פ 7338-09

1.         האם רשאי בית המשפט, ככלל, לחרוג מתקרת הסכומים הקבועים בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות") בפסיקת החזר הוצאות הנאשמים, מכוח סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "הסעיף"), כשהמדובר בקובלנה פלילית-פרטית, ובהנחה שהדבר אפשרי, האם מן הראוי שכך ינהג בנסיבות המיוחדות של תיק זה. אלה שאלות העומדות להכרעה בדיון הנוכחי, לאחר ששאלת ההרשעה כבר נבחנה והוכרעה על ידינו בגלגולו הראשון של תיק זה, כפי שיובהר בהמשך.

רקע

2.         קבוצת לב אופיר בע"מ (להלן: "לב אופיר") וחברת אור עד מהנדסים (1987) בע"מ (להלן: "אור עד") עוסקות שתיהן בתחום שיווק גופי תאורת-כבישים ומתחרות על אותו פלח שוק. שני מכתבים ששוגרו על-ידי אור עד ביחס לגופי התאורה, אשר סופקו על-ידי לב אופיר, הניבו קובלנה פלילית, ובה יוחסה לאור עד ומנהלה עבירות על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

3.         המכתב הראשון שוגר לשר התחבורה דאז, מר צחי הנגבי, ומכותבים לו הנספח הכללי בשגרירות ארה"ב, מר מיכאל קרול; מנכ"ל לשכת המסחר והתעשייה, גב' נינה אדמוני; ומנכ"ל מע"צ, מר עמי לקס. הרקע לשליחתו היה ירידה חדה בביקוש מצד מע"צ לגופי-תאורה אמריקאיים מסוג Cooper Lighting, המיובאים על-ידי אור עד, תוך העדפת מוצרים אירופאיים מבית היוצר Gargi או Grechi, המיובאים על-ידי לב אופיר.

            המכתב נשלח ביום 12.2.03 ובו נטען, בין היתר, כי עולה חשש שתפירת קריטריונים ואימוץ סטנדרט אירופאי, תוך הסתמכות על יועצים מעורבים, הביאו להעדפת גוף תאורה אשר נתוניו הפוטומטרים האמיתיים אינם אלה אשר מסופקים על-ידי היצרן וסוכנו - לב אופיר. שכן, בעוד Grechi מתהדר ברמת סינוור הנמוכה מ- 10% (היא הרמה המקסימאלית המותרת), רמת הסניוור בפועל גבוהה בהרבה (13%), ומהווה סכנת חיי-אדם בכבישים.

4.         המכתב השני נשלח ביום 29.5.03 ובו נטען, בין היתר, כי לתאורת רחוב ז'בוטינסקי בפתח-תקוה נבחרו להתקנה על עמודי התאורה הגבוהים פנסים מסוג גלווינג 18-G של חברת Gradco (אותם מייבאת אור עד). דא עקא, שבשלב מסויים הוחלפו פנסי Cooper Lighting באלו של חברת Gradco:

"הופתענו לגלות שהרפלקטור (המהווה את לב הפנס) אינו הרפלקטור המקורי, כמופיע בקטלוג וכפי שהוצג, למיטב ידיעתנו, בפני מהנדס החשמל של העירייה וכל הגורמים המוסמכים, ואילו בפנסים המותקנים בגובה נמוך אין מקום להכיל את ציוד ההדלקה, כמתחייב מהוראות התחזוקה הקבועות של עיריית פתח-תקוה ... לידיעתנו, גוף התאורה שהוצג מלכתחילה לעיריית פתח-תקוה ולמהנדס היועץ, הכיל רפלקטור מקורי אמריקאי, כמופיע בקטלוג המקורי, נספח ב'; בגופי התאורה שסופקו בפועל, מותקנים רפלקטורים ירודים באיכותם, שמקור ייצורם אינו ידוע. צורת ההתקנה של הרפלקטור הנ"ל מוזרה מאד !!! הרפלקטור מותקן הפוך !! נראה בבירור, שברפלקטור קיים פתח להתקנת בית הנורה ואילו בפנסים שסופקו, בית הנורה ממוקם בצד הנגדי למקום המיועד לו".

            מהנתונים הנ"ל הסיקו הכותבים, כי -

"אין כל התאמה, וגם לא יכולה להיות התאמה, בין החישובים התיאורטיים שבוצעו על-ידי המתכנן לשימוש בגופים אלו בפרוייקט הנדון, לבין התוצאות האוריות המתקבלות על-גבי המיסעה, בהתאם לדרישות מדדי האיכות על-פי הנחיות משרד התחבורה. אין כל אפשרות לחשב את נושא הסינוור".

            "גולת הכותרת" של המכתב השני מצוייה בפיסקה הבאה:

"קבוצת לב אופיר, ספקית גופי התאורה לנת"צ ז'בוטינסקי, סיפקה אלפי גופי-תאורה תוך תרמית טכנית גדולה מאד, שבוצעו בנתונים הפוטומטרים של גופי התאונה שהותקנו בכבישי מע"צ, בכביש "חוצה ישראל" ובנתיבי איילון וכבישים מהירים, שכתוצאה מתרמית זו הותקנו פנסים שאינם עונים לדרישות שנקבעו על-ידי המזמינים (מע"צ, חברת דרך ארץ). גופי התאורה בעלי רמת-סינוור גבוהה מהמותר, ומהווים סכנת-חיים לנהגים (נספח ה' - מכתב תלונתו לשר התחבורה)".

5.         לב אופיר טענה, כי האמור בשני המכתבים מהווה הוצאת שם רע, ומכאן הקובלנה הפלילית. במקביל הוגשה גם תביעה אזרחית. בדיון האחרון בפנינו הובהר לנו, כי ההליך האזרחי "מוקפא" בשלב זה.

6.         בית-משפט קמא קבע, כי "בקושי" ניתן לאתר דברי לשון הרע במכתב הראשון וכי אין בו ראייה לכוונה לפגוע. מטרת המכתב לא היתה להוקיע את התנהלות לב אופיר, אלא להביא לשינוי הקריטריונים אשר אומצו על-ידי מע"צ. קביעה זו נותרה בעינה, והערעור שהוגש - לא התייחס כלל למכתב הראשון.

7.         ביחס למכתב השני קבע בית-משפט קמא, כי אכן מדובר בלשון הרע, אולם הדבר שפורסם היה אמת:

"אני סבורה, שהנאשמים הוכיחו, ברמה הדרושה שהנתונים הפוטומטריים האמיתיים של גוף התאורה, שסופק על-ידי הקובלת למע"צ בתקופה הרלוונטית, לא עמדו בדרישות שמע"צ הציבה במה שנוגע לרמת הסינוור המותרת. אני גם סבורה, שהקובלת, שהזמינה את הדו"ח, היתה מודעת לעובדה זו, כפי שמוכח מתוך הקטלוג המקצועי שלה. לכן, כשהנאשמים אומרים במכתב הראשון, שבמעבדה בארה"ב נקבע "כי נתוניו הפוטומטרים האמיתיים של גוף התאורה מתוצרת, אינם הנתונים המסופקים על-ידי הספק (קבוצת לב אופיר)", הם אומרים את האמת, וזה מבלי להתייחס שנית לשאלה, אם בכלל יש במלל שבו נעשה שימוש במכתב זה, משום לשון הרע על הקובלת עצמה. הוא הדין ביחס לקטע במכתב השני, המתייחס לפנסים שסופקו למע"צ, למרות הלשון החריפה שבה נקטו הנאשמים. נאמר שם, שהקובלת "סיפקה אלפי גופי-תאורה, תוך תרמית טכנית גדולה מאד, שבוצעו בנתונים הפוטומטרים של גופי התאונה אשר הותקנו בכבישי מע"צ". הנאשמים אינם אומרים שהקובלת ביצעה תרמית, אלא שבוצעה "תרמית טכנית".

לאור עדותה של הגב' בירנבוים, בדיקות המעבדה שבוצעו, מסקנותיו של המומחה פרופ' נאמר, ומנגד - עדותו של מר גפן והקטלוג המקצועי של הקובלת, אינני סבורה שצמד המילים שנבחר, חוטא לאמת. יצויין עוד, שהנאשמים צירפו למכתבם לעיריית פתח-תקווה גם את מכתבם למע"צ, כך שלרשות הקורא עמדה תמונה מלאה בנושא זה" (עמ' 16 להכרעת הדין) .

            כמו-כן קבע בית-משפט קמא, כי לא יכול להיות ספק בכך שבפרסומים נשוא הקובלנה קיים ענין לציבור, ודחתה את טענת לב אופיר, לפיה "אם המרומה מאשר שהוא לא רומה - לא ייתכן שתרמית היתה" בנימוק שהציבור הוא שרומה.

8.         לאור האמור, אור עד ומנהלה זוכו מהעבירות אשר יוחסו להם. לב אופיר לא השלימה עם התוצאה וערערה לבית המשפט המחוזי, כאמור, רק בנושא המכתב השני.